החלטה בתיק ת"א 34564-08

הבקשה:

בפניי בקשה למתן אורכה להגשת בקשה לביטול פסק דין מיום 17.3.12 שניתן במעמד צד אחד כנגד הנתבע 1 (להלן: " פסה"ד"; "הנתבע") אשר הוגשה בד בבד עם הבקשה לביטול פסק הדין וכן בקשה להורות על עיכוב ביצוע פסה"ד עד למתן החלטה בבקשה (כולן ביחד יכונו להלן: "הבקשה").

רקע עובדתי :

1.         עסקינן בתביעה לנזקי גוף שהגיש התובע בגין תאונת דרכים מיום 12.12.06 במהלכה כך נטען, הגיח הנתבע  כשהוא רכוב על קטנוע והתנגש בתובע שהיה הולך רגל.

2.         כעולה מכתב התביעה, כתוצאה מהפגיעה נחבל התובע ברגל ימין ובעמ"ש הגבי והמותני.

3.         כתב התביעה הוגש כנגד הנתבע מכוח היותו הבעלים ונהג הקטנוע בעת התאונה וכנגד הנתבעת 2 מאחר ונטען כי במועד התאונה נהג הנתבע ללא ביטוח חובה תקף.

4.         הנתבעת 2 הגישה הודעת צד ג' כנגד הנתבע, שנשלחה ביום 10.4.08 בדואר רשום לכתובתו הרשומה של הנתבע. מאחר ואישור המסירה שנחתם לא היה ברור לחלוטין, בוצעה מסירה חוזרת של הודעת צד ג', וזו נמסרה לאחיו של הנתבע ביום 25.5.08 אשר חתם על גבי אישור המסירה. כמו כן, צורף תצהיר מטעם השליח אשר ביצע את המסירה החוזרת כאמור.

5.         בחלוף המועד הקבוע ומשלא הוגש כתב הגנה ע"י הנתבע, הגישה הנתבעת 2 בקשה למתן פסק דין מותנה כנגד הנתבע.

6.         ביום 11.1.12, לאחר שהנתבע לא התייצב לדיון ולא התגונן חרף ההמצאה שבוצעה לו ביום 25.5.08, ניתן נגדו פסק דין מותנה לפיו הוא יחויב בשיפוי ופיצוי הנתבעת 2 בכל הסכומים אותם היא תידרש לשלםלתובע כפיצוי בגין התאונה דנן (להלן: "פסק הדין המותנה").

7.         לאחר קבלת פס"ד המותנה הגיעו התובע והנתבעת 2 להסכם פשרה, אשר קיבל ביום 17.3.12 תוקף של פסק דין ואשר במסגרתו חויבה הנתבעת 2 - מבלי להכיר בחבותה - לשלם לתובע סך של 475,000 ש"ח וזאת לסילוק סופי ומוחלט של כל תביעותיו בקשר עם התאונה שבנדון.

8.         עם מתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה ביום 17.3.12 ומשלא הוגש ערעור הפך פסק הדין המותנה כנגד הנתבע לפס"ד חלוט והנתבעת 2 הגישה פסיקתא בגין שומת הוצאות כנגד הנתבע אשר אושרה על ידי בימ"ש ביום 28.8.12.

9.         עם מתן פסק הדין ואישור הפסיקתא כאמור פתחה הנתבעת 2 בהליכי הוצאה לפועל כנגד הנתבע. במסגרת הליכים אלה בוצעה, ביום 2.4.13, מסירה של פסק דין הפשרה לרבות האזהרה לגב' ראניה הימוני אשר חתמה על גבי אישור המסירה.

10.        ביום 4.6.13 הגיש הנתבע את הבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין שניתן נגדו בד בבד עם הבקשה גופא לביטול פסק הדין ולחלופין בקשה לעיכוב ביצוע - זו הבקשה שבפניי ובה עלי להכריע.

תמצית טענות הנתבע :

11.        ביטול פסה"ד בשל חוסר סמכות מקומית - התאונה התרחשה בירושלים, הנתבע  מתגורר בירושלים ולנתבעת 2 סניף בירושלים. משכך התביעה הייתה צריכה להיות מוגשת בירושלים.

12.        ביטול פסה"ד מחובת הצדק - נפל פגם בהליך וחובת הצדק מחייבת את ביטולו. ודוק: הנתבע לא ידע על פתיחת ההליך שבכותרת נגדו הואיל ומעולם לא חתם על גבי אישור מסירה כלשהו בנוגע לתביעה דנא ולא נמסר לו מסמך כלשהו אודותיו.

13.        רק ביום 7.5.13 נודע לו על קיומו של פסק הדין עת ערך בדיקה במשרדי ההוצל"פ בדבר התיקים התלויים ועומדים נגדו.

14.        ביטול פסה"ד מטעמים שבשיקול דעת - באשר לסיבת המחדל בעטיו לא הוגש כתב הגנה טען הנתבע כי מאחר ולא ידע על עצם קיום ההליכים נגדו ברי הוא כי לא הייתה לו האפשרות להגיש בקשה לביטול פסק הדין ומשכך לא היו לו יומו בבית המשפט.   

15.        בנוגע לסיכויי ההצלחה - טען הנתבע כי  מעולם לא היה מעורב בתאונת דרכים כשהוא רכוב על אופנוע והחקירה שבוצעה במשטרה ביום 13.12.06 תוך גביית עדות כביכול מהנתבע, נושאת חתימה מזויפת שלו.